תום כסלו

יום הולדת 36 שלך.. חושב על הרגע ההוא שנכנסת לחיים שלי כשהיינו בני שנתיים ומאז הפכנו בלתי נפרדים. השכנות, החברות ואין ספור חוויות. מתוך 30 וקצת השנים יחד אני רוצה לכתוב דווקא על החודשים האחרונים שהיו לנו.
אני זוכר אינספור שיחות שלנו על כמה שאתה שונא את תל אביב וכמה שאני אוהב את הקיבוץ,
מבחינתך זה תמיד היה הבית והצלחת להזכיר לי שאין כמו בבית.
איך שנחתנו בקיבוץ, בשניה שהחנינו את האוטו בכניסה לדירה, שמעתי רעש מוכר. כבר מהאופק זיהיתי אותך עם כל המאפיינים.. על טוסטוס שחור שועט בשביל, בין הרגליים תיק כלי עבודה מהטובים שיש בשוק וכמובן תלבושת אייקונית - חולצה שחורה שתבליט את השרשר, משקפיים על המצח (ועוד איזה מצח), מכנס קצר וטבע נאות.
חיבוק ארוך לכולם והנפה של קרני באוויר תוך כדי הפקת קולות של ברווז ..ויאללה לעבודה.. כאילו לא עזבתי אף פעם. כל כך שמחתי שחזרתי לקיבוץ ושיש לי אותך במרחק יריקה.
הארוחת שישי הראשונה בקיבוץ הייתה מיוחדת, לא באמת תכננו להישאר בקיבוץ באותו היום אבל אתה כבר ידעת שזה ברור שאנחנו אצלכם. תמיד פתחתם את הבית כמו שפתחתם את הלב.
ככה היית, לכולם.
ומאז עבר מעט מאוד זמן בקצב מהיר מדי שהרגיש כמו מפגש מחודש עם כל שלושים השנים שלנו יחד.
פגישות רק שלי ושלך, שיחות על החיים שעברנו יחד כילדים. המוסך, האוזון, הנרגילה הראשונה, הנסיעות ב-1400 בשדות עם קטנועים, החדר בנעורים שהפך למחסן שלך.
כל כך הרבה זכרונות שילכו איתי למצח, אממ אופס, לנצח.

אני לא באמת מאמין שאתה לא פה ואני חוגג איתך בקטע כתוב.. אני רוצה לחשוב שהחיים שלך היו מלאי משמעות ובתכליתם השארת לנו פה שני ילדים שהם לגמרי בדמותך באופי וביופי.. שניהם מקבלים את הכי טוב שאפשר על ידי האישה הכי טובה שאפשר.. תמיד ידעת לבחור ולעשות הכי טוב..

השארת בי כל כך הרבה חלקים שלך ואני מודה ושמח שיצא לי לחוות אותך שוב מקרוב ולהגשים יחד חלומות ישנים, רגע לפני שהכל נדפק.

אוהב אותך לנצח אחי 😘