קיר הזכרונות
עומרי יעקב
יום הולדת שמח חבר שלי
הלב השבור לא יתאחה לעולם, אתה איתנו בכל יום
ובכל רגע..
מתגעגע אביבי, עד השמיים וחזרה 💔
יש שעות ריקות מלאות בגעגוע
ואנשים שנשארו בתוך תמונות
לפני שבאת הכל היה רגוע
עכשיו עלית בי ושוב דמעות יורדות
היה לנו מקום שהיה רק בשבי לנו
ושפה שרק אנחנו מדברים
מי עוד ילחש לי מילים יפות כמוך
איך חלפת לי מהר כמו האביב
אני אהבתי אותך עד השמיים
אבל אתה ברחת לי לכוכבים
ולא נשאר לי מה לתת
אבל אהבתי אותך באמת
שחר שוובר
אביבייייי
יש לך יום הולדת היום
כל מה שבאלי זה להתקשר ולשיר לך, לתת חיבוק חזק
כמו שרק אתה היית נותן
חיבוק כזה שעוטף את כל
כולי
אביבי חודש מרץ זה החודש
עם הכי הרבה ימי הולדת
בחבר'ה,
כולנו גדלים בשנה ורק אתה
נשארת 33 ❤️
כמעט שלוש שנים מהיום
שלקחו לנו אותך וזה עדיין
לא נתפס ולא נקלט!!!
איך החיים שלנו אמורים
להראות בלעדייך?!
אני עדיין מחכה אולי תחזור?
אולי אתה עוד מתחבא?
הגעגוע רק נהיה כואב יותר
💔😢
אני מתגעגעת לחיבוק,
לריקודים בחתונות שהם רק
שלנו,
לישיבות המפוארות שתמיד
ידעת לעשות הכי טוב מכולנו,
לעל האש
או סתם הודעה של "מה קורה
שווביטה?"
אתה חסר כל כך חבר שלי יקר
כל יום ובמיוחד בימים כמו היום
💔
חבורה שמחה
שהפכה לחבורה עם חור ענק
בלב ועצב גדול על הפנים 😢💔
אבל אביבי שתדע אנחנו
ממשיכים לחיות בשבילך
ולמענך, ממשיכים לעשות על
האש (מידי פעם🥲)
כי מאז שהלכת להרים מפגש
הפך להיות משימה מאווד
קשה,
לפעמים גם כי לא רוצים
להרגיש את החוסר כי זה
עמוק מידי וקשה מידי 😞
אביבי
🙏 בבקשה תשלח לנו כוחות
ותבוא היום בערב לקצת
נרים ביחד צ׳ייסר ערק 😘
תום דמארי
ביום כזה הכל מקבל משמעות אחרת.
השמחה הופכת לעצב וגעגוע
החוסר והריק הופכים לכל כך משמעותיים ומוחשיים.
אני מתגעגע אליך כל כך חבר שלי.
בכל החלטה חשובה, בכל אירוע משמעותי.
אני חושב עליך כל הזמן.
שאני מרים את הבנות על הכתפיים כמו שאתה הית עושה, שאני מנסה לסדר ולהרכיב משהו בבית כי אתה כבר לא פה להגיע, לסייע בטלפון הראשון.
אין יום שלא עוברת לי לפחות מחשבה אחת עליך.
אתה שם למעלה, נכון?
ליד כל הגיבורים והגיבורות, משגיחים עלינו שם.
לא כאב לך, נכון?
כי הלב שלי לא יכול להכיל שכאב לך שם לבד על הדשא.
ביבוש, היית מודל לחיקוי בשבילי בכל כך הרבה דברים ומעולם לא אמרתי לך את זה!
כאבא לילדים
כבעל לאישה
כחבר כלפי חברים.
אני מתפרק ביום הזה על הקבר שלך ויורד עליי מבול של גשם ואזעקה ברקע ופשוט לא אכפת לי כי רק בא לי איזה חיבוק שלך בפעם האחרונה.
סליחה חבר, השנה קצת יותר קשה לי עם החוסר שלך.
אוהב אותך כל כך והלוואי ואתה רואה איזה משפחה מדהימה יש לך.
יום הולדת שמח חבר. אני מתגעגע.
💔
יונתן שמריז
ביבוש💔
אני לא מעכל עדיין
אולי כי יש הרבה מה
והלב לא יכול להבין
היית צריך להיות בן 36
אבל החלטת להיות גיבור
בעצם לא באמת החלטת
זה לא בחירה
תמיד היית
זה מי שאתה
חושב על כולם ולא על עצמך
הצלת כל כך הרבה
אתה בטח יודע
מבחינתך זה מובן מאליו
תודה על הזמן איתך
תודה על מי שהיית בשבילי
היית הכי טוב בעולם
קרן אור מהלכת
מזל טוב ביבוש
אוהב עד השמיים
או איפה שלא תיהיה
ומתגעגע
מזל טוב אחי
חיבוק לאלון ולסאלי
תעשו חיים
תום כסלו
יום הולדת 36 שלך.. חושב על הרגע ההוא שנכנסת לחיים שלי כשהיינו בני שנתיים ומאז הפכנו בלתי נפרדים. השכנות, החברות ואין ספור חוויות. מתוך 30 וקצת השנים יחד אני רוצה לכתוב דווקא על החודשים האחרונים שהיו לנו.
אני זוכר אינספור שיחות שלנו על כמה שאתה שונא את תל אביב וכמה שאני אוהב את הקיבוץ,
מבחינתך זה תמיד היה הבית והצלחת להזכיר לי שאין כמו בבית.
איך שנחתנו בקיבוץ, בשניה שהחנינו את האוטו בכניסה לדירה, שמעתי רעש מוכר. כבר מהאופק זיהיתי אותך עם כל המאפיינים.. על טוסטוס שחור שועט בשביל, בין הרגליים תיק כלי עבודה מהטובים שיש בשוק וכמובן תלבושת אייקונית - חולצה שחורה שתבליט את השרשר, משקפיים על המצח (ועוד איזה מצח), מכנס קצר וטבע נאות.
חיבוק ארוך לכולם והנפה של קרני באוויר תוך כדי הפקת קולות של ברווז ..ויאללה לעבודה.. כאילו לא עזבתי אף פעם. כל כך שמחתי שחזרתי לקיבוץ ושיש לי אותך במרחק יריקה.
הארוחת שישי הראשונה בקיבוץ הייתה מיוחדת, לא באמת תכננו להישאר בקיבוץ באותו היום אבל אתה כבר ידעת שזה ברור שאנחנו אצלכם. תמיד פתחתם את הבית כמו שפתחתם את הלב.
ככה היית, לכולם.
ומאז עבר מעט מאוד זמן בקצב מהיר מדי שהרגיש כמו מפגש מחודש עם כל שלושים השנים שלנו יחד.
פגישות רק שלי ושלך, שיחות על החיים שעברנו יחד כילדים. המוסך, האוזון, הנרגילה הראשונה, הנסיעות ב-1400 בשדות עם קטנועים, החדר בנעורים שהפך למחסן שלך.
כל כך הרבה זכרונות שילכו איתי למצח, אממ אופס, לנצח.
אני לא באמת מאמין שאתה לא פה ואני חוגג איתך בקטע כתוב.. אני רוצה לחשוב שהחיים שלך היו מלאי משמעות ובתכליתם השארת לנו פה שני ילדים שהם לגמרי בדמותך באופי וביופי.. שניהם מקבלים את הכי טוב שאפשר על ידי האישה הכי טובה שאפשר.. תמיד ידעת לבחור ולעשות הכי טוב..
השארת בי כל כך הרבה חלקים שלך ואני מודה ושמח שיצא לי לחוות אותך שוב מקרוב ולהגשים יחד חלומות ישנים, רגע לפני שהכל נדפק.
אוהב אותך לנצח אחי 😘
סיגל פז
07.10.23 שבת ארורה ושחורה של כולנו 💔
אני מיד מתעוררת מהאזעקות הנוראיות והבלתי פוסקות, נכנסת לממ"ד, שומעת ורואה מהר את הנורא שקורה, אך לא מצליחה לקלוט שזה אמיתי ולא סרט אימה, התמונה על המסך של הרכבים עם המחבלים והנשקים השלופים לעולם לא תצא לי מהראש.
מיד יוצרת קשר עם המשפחה בכפר עזה ושולחת כרגיל חיבוק גדול, רק שהפעם גם אנחנו במצב לא ברור שמתחיל להפחיד מהר מאוד, מתכתבת עם חניתה אמא של אביבי וכך חלק קטן ביותר מהדברים הקשים שכתבה לי :
בשעה 07:22 - "נורא... יש כנראה חדירה".
בשעה 07:52 - "אביב נפצע, ירו עליו.. כיתת כוננות"
בשעה 08:31 - "המחבלים עדיין כאן"
בשעה 11:28 – "דפיקות חזקות בדלת.. נורא"
בשעה 12:03 – "מקווה שמחזיק מעמד"
בשעה 13:57 – "שוכבת מתחת לשולחן בממד.. תיכף תגמר גם הסוללה"
בשעה 17:53 – "עדיין מתחת לשולחן".
כבר התחלף ל 08.10.23 -
בשעה 06:57 – "מחכים לפינוי לשפיים, הצירים סגורים"
בשעה 07:30 – עונה לשאלתי מה ואיך אפשר לעזור – "למצוא את אביבי 🙏🏻🙏🏻🙏🏻"
כמובן שבמקביל התכתבתי גם עם שאר בני המשפחה, לאחר שאביבי כתב להם בקבוצה המשפחתית שהוא נפצע, הספיק לדבר עם חלי אשתו והיא אמרה לו שיסתתר מאחורי עץ הזית, לצערנו גם עץ הזית לא עזר ואז בשעה 07:37 כתב הודעה אחרונה "הוא את כולם אוהב"
ואז החל מסע החיפושים, מי ראה בקיבוץ, מי ראה בבתי חולים ועוד... עוברים ימים קשים מנשוא, אני הייתי בטוחה שאביבי הגיבור והחזק שלנו, שהוא באמת גבר גבר יצליח לשרוד, שירו בו אך למרות זאת הוא הצליח להסתתר מאחורי העץ ומחכה שיפנו אותו משם, אפילו שזה כמה ימים.... גם כחצי שעה לפני שהצבא הגיע עם הבשורה הסופית והמרה מכל, הייתי בטוחה שזה מה שקרה.
אבל לצערי, החיים התהפכו והנורא מכל קרה....
איך אמא ואבא, יכולים לנשום כשהם נצורים בממ"ד בידיעה שהבן שלהם נורה, כך כמובן גם אשתו ואחיו, איך מתפקדים בכזה חוסר אונים, יושבים בממ"ד, רוצים לצאת ולעשות הכל ואין אפשרות כזו, שלצערנו גם הצבא לא הצליח להיכנס פנימה בזמן ולא היה מי שיעזור..
כעת איך ממשיכים לחיות ומאיפה מתחזקים כאשר קהילה שלמה של הקיבוץ, כמו כל קהילת העוטף, כולם בתוך הסיוט והכאב הנוראי הזה ועכשיו מי ירים האחד את השני כשכולם משפחה אחת גדולה, משפחת שכול אחת כאובה ?
אז עברה שנה וזה בלתי נתפס, עברה שנה של חוסר ידיעה איך ממשיכים, של החטופות והחטופים שלנו שעדיין בשבי בעזה, שנה שהמשפחות כאן לא חלמו בסיוט הכי גדול שלהן שיום אחד יצטרכו להיות דוברים בארץ ובעולם, להיכנס לפוליטיקות, להיות ברחובות שנה שלמה ולחיות בחוסר אונים, שנה שהמשפחות האבלות והכאובות "מאוחסנות" בחדר "בבית מלון", משפחות שרגילות למרחבים גדולים בבתים שלהם, משפחות שנעקרו מבתיהם ואפילו לא יכלו לשבת שבעה בבית שלהם עם הזכרונות והתמונות, עם הריח של האהובים שלהם שנקטפו מהם, עם הפינה שלהם שיכולים לסגור את הדלת ולהניח את הראש על הכר ולבכות בשקט, אז לא... יושבים כל היום עם כולם יחד, מנסים לאסוף את הרסיסים ואז כל פעם יש משהו חדש וכואב.
אז שנה עברה, ניצוצות של תקווה עדיין לא הגיעו, מאחלת לנו שהם יגיעו במהרה ויתפזרו על החטופות והחטופים שיחזרו לביתם וכולם יתחילו תהליך של שיקום, על המשפחות השכולות, האבלות והכאובות והלוואי שנמצא את הדרך הנכונה עבורנו לחזור לאט לאט להיות בשמחה ואהבה.
יהי זכרך ברוך, יהי זכרך מהפכה אביבי שלנו, יהי זכרם של כולם ברוך אמן 🙏🏻🙏🏻🎗🎗🎗
אוהבת אותך ואוהב אותך תמיד אביבי, סיגלי (כמו שהיית קורא לי)
(שותף מתוך אתר ממוריז)
סיגל פז
מה אומרים ומה כותבים עם הכאב בלב לדמותך כבן 35 אבל לא איתנו ?
מסתכלת המון על הווטסאפ שלנו, כמה אהבה ולבבות, עכשיו מסתכלת על ברכות יום ההולדת ורוצה להאמין שאתה חוגג לך אי שם במקום אחר ואולי אפילו טוב יותר בזכותך, שסידרת שם במרומים, שיפצת, שיפצרת, בנית מנגל ענק וקנית המון אוכל גם לצמחונים, מחייך לכולם כמו שרק אתה יודע, עם הטוב והתום שבך.
מאחלת שתמיד תהיה נוכח בחיי כולנו, שתמיד כולם יזכרו ויהללו אותך על מי שאתה, שאולי תזרוק לנו קצת סימנים ושממקומך תראה את עומר ורני גדלים ומדברים עליך כל הזמן, את אמא ואבא, את אורי וחלי וכמובן כולנו, כל המשפחה והחברים❣️
אז תודה על מה שהבאת לעולם, על החותם שהשארת, תמיד אתגעגע ותמיד אוהב אותך אביבי ילד אהוב שלנו ❤️💔❤️🩹🎈🎈🎈🎈🖤
סיגל פז
אביבי אהוב שלנו
כמעט שנתיים ואתה עובר למנוחה במקומך החדש.
שוב בכאב נוראי נלווה אותך בדרכיך האחרונה, אך תמיד אתה תלווה אותנו בחיינו, תמיד ננכיח אותך, נספר אך עדיין לא נקלוט, נאהב ונתגעגע…
הלוואי והכל היה אחרת, מקווה שנפשך במקום טוב יותר עם חבריך שלצערנו גם איתך אי שם 😢
ביום שישי נעבור את הלא יתואר, כמו עוד מתושבי כפר עזה והעוטף שבימים אלו עסוקים בקבורה קבועה, מתגעגעת אליך אביבי ומתגעגעת לחיים הקודמים 💔💔💔💔
(שותף מאתר ממוריז)
