אזכרה 3 שנים - יונתן שימריז

תמיד מרגיש מוזר לכתוב מילים שאני לא בטוח אצליח להקריא אבל ביבוש בשבילך עושים דברים מוזרים לפעמים.

תשמע ביבוש אחי אני מתגעגע,

געגוע רע כזה, קשה,

כי פעם כשהיינו מתגעגעים, היינו מתגעגעים לדברים שידענו שיחזרו,

אז ידעתי איך להתמודד עם הגעגוע

אבל הגעגוע אלייך הוא אחר,

הוא קשה, הוא אכזרי,

כי כל מה שאני זוכר ממך, אלו רק רגעים טובים,

הכי טובים.

כאלה של שמחה טהורה,

טוב אדיר,

וחוויות אינסופיות עם החבר’ה,

וזה לא יחזור.

הגעגוע הזה קשה ואכזרי,

כי אתה איתי בכל שניה בכל מקום,

ואתה גם לא.

תקשיב עשינו טיול כל החבר’ה לכנרת לפני כמה חודשים,

כמו שפיללנו במשך הרבה זמן,

טיול משפחות,

בלי אוהלים,

חדרים עם רצפה קשיחה,

ובלי ארוחות שדה.

חסרונך הורגש מההתחלה ועד הסוף,

לא היה חלק בסופ”ש הזה,

שלא עבר לכל אחד מאיתנו,

מה היית אומר אם היית פה.

“אמרתי לכם שהיינו צריכים להביא עגלה”

“פעם אחרונה שאתה נוגע לי בראש של הנרגילה”

“נייקי אני יהרוג אותך”

הידיעה הזאת שזה מה שעובר לכולם בראש כשאנחנו ביחד,

מראה כמה היית מרכזי בחיים של כולנו.

לראות את עומריקו ורני גדולים כל כך,

שמחים כל כך,

לראות אותם זה לראות אותך,

וזה רק מזכיר כמה טוב היה בחיים הקודמים.

בחיים הקודמים הכל היה בצבעים,

הזכרונות מהחוויות שהיינו ילדים,

מקימים מחנה ארעי בשיחים מרכזיים מידי,

סוחבים יותר מידי דברים מהאוקנומיה,

וסתם מסתובבים בקיבוץ חסרי דאגות.

היה בך משהו שהיה מעל הכל,

רק אתה היית יכול להפוך את החבורה שלנו למפעל הזעה לקילוף נחושת.

רק את היית יכול לכנס את החבר’ה פעמיים לאותה מטרה בכותרת של “צריך לבדוק את ההמבורגרים לערב המבורגרים”.

“צריך לבדוק את השולחן ביר-פונג לערב ביר-פונג”

היה כל כך כיף בחיים הקודמים,

הכל בצבעים.

ובחיים החדשים זה יותר קשה,

לא משנה כמה תתרכז ב”יש”

ה”אין” הוא מול העיניים נותן לך סטירות לפנים,

וביבוש החיסרון שלך הוא בלתי נסבל.

אני יודע שאתה עושה חיים איפה שלא תיהיה,

ואני יודע שאתה שומר עלינו כמו שעשית עד הרגעים האחרונים שלך,

תן חיבוק חזק כמו שרק את יודע לאלון ולחברים שם למעלה,

אוהב ומתגעגע שאכן