הספד - אורי

אח שלי, בראדר שלי אף אחד לא הכין אותי

את הכל אתה לימדת אותי הכי טוב, להכל תמיד הכנת אותי והנחת אותי- מה, איך, כמה ומתי… אבל לא הכנת אותי אח, לא הכנת אותי מזה לאבד אותך ולהיות בלעדיך, לא הכנת אותי מזה אומר שאתה תמיד שם את כולם לפניך,

לא הכנת אותי אח איך נרדמים בלילה כשהעיניים לא מפסיקות לדמוע,

לא הכנת אותי לפתוח בבוקר את העיניים למציאות הזאת בלעדיך,

לא הכנת אותי אח, לא הכנת אותי לשיחות געגוע הקבועות שלי עם עומריקו עליך וכמה שאתם דומים,

לא הכנת אותי שהבן שלי כלכך יזכיר לי אותך וכל פעם שאסתכל עליו אתחיל לבכות,

לא הכנת אותי אח לזה שכל יום אביה תבוא ותגיד לי שהיא מתגעגעת לדוד אביבי שלה אבל הוא לא יכול לבוא לבקר,

לא הכנת אותי איך מסתדרים בלי אח, אבא, בעל, חבר, דוד וגיס שכמוך,

לא הכנת אותי לזה שאתה לא עונה לי אח,

לחפש אותך באנשי קשר כדי לספר לך משהו, לדבר ופתאום להיזכר שאתה בכלל כבר לא תענה לי, לא הכנת אותי להישרדות היום יומית הזאת של אח שכול, לסביבה המוזרה שפתאום השתנתה, לא הכנת אותי, לא שיפצרת לי כלום להתמודד עם זה אח, אני תמיד רגיל לקבל ממך את כל הכלים והידע ועכשיו השארת אותי לבד, בלי כלום…

גם אחרי כמעט שנה, כמו שאני לא מעכל, אני שמח לראות ולפגוש אנשים שאני עדיין מזכיר להם אותך, שאנשים עדיין מתבלבלים וקוראים לי אביב, שאנשים רואים אותי, תנועות שלי והפה שלהם פעור, מצאתי בזה משהו טוב אח אני מאין זיכרון חי שלך, אני מזכיר לאנשים אותך כדי שלא ישכחו, אני פחות טוב ופחות מחבק אבל זה עדיין עושה לי משהו…

תיכף עוברת שנה אח והאבן על הלב רק גדלה, הקושי מתעצם, אני בא לבקר אותך כאן בבית השני שלי, לפחות פעם בשבוע, מנקה, מסדר, מדליק נר ונרגילה, שותה ארק, פיצוחים, מדבר איתך על הכל ולמרות כל זה עדיין מרגיש לי שאתה כאן המארח, כמו תמיד ביד רחבה וחיוך..

תמיד מגיע לפה פרפר להיות לידי ואני מדמיין שזה אתה, לפעמים הוא יושב לידי ומקשיב ולפעמים כשאני מעמיס עליו הוא רק אומר שלום וממשיך לו לעיסוקיו…

אני רוצה שתדע אח שזכית, שאנחנו זכינו.!! יש לך אישה מטורפת, אישה מדהימה, גיסה לא מהעולם הזה, איך אמרת לי אז בחלום שסיפרתי לך עליה-

״אני יודע את זה בראדר״.

עומריקו, אביה,רני, מאור וג׳ון ג׳ון גדלים, מתגעגעים אליך כלכך, הם זוכרים אותך ומדברים עליך בלי סוף..

קשה כאן בלעדיך אח, אני כבר לא מזהה את עצמי, שרהל׳ה, אביוש ומאורי עובדים קשה מאוד כדי שאצליח לעמוד על הרגליים בכל בוקר..

כמו כל החיים, אני בטוח שגם שם למעלה, התקמבנת לך, יש לך בטח את הזולה הכי יפה, את הכורסא הכי נוחה, נעים לך, יש לך נרגילה, ארק קר ובשר אבל בבקשה, כמו תמיד,

תשתמש בקומבינות שלך כדי לעזור לנו כאן למטה לשרוד את היום יום, תעזור משהו, תזרוק מילה שישחררו כבר את החטופים שחיילים יחזרו הביתה בריאים ושלמים ותדאג שיהיה לנו כאן אפילו בקצת יותר נעים..

אוהב אותך אח, אוהב ומתגעגע כלכך, תקפוץ יותר לבקר, אפילו לקצת, אני כלכך אשמח אח….