סליחה אח, סליחה שאנחנו מפריעים לך לנוח סליחה שאנחנו מזיזים אותך ממקום למקום, רק רצינו שתהיה קרוב אלינו גם פיזית, לפחות אח אני יודע שלא תכעס ואתה תבין, הרי תמיד היית סלחן ומכיל..
זהו אח הגעת הביתה, לבית החדש שלכם, זהו אח הגעת למרכז כמו שתמיד אני חלמתי, רק שהעדפתי שתגיע בחיים ולא בתוך ארון מתים.
מנחם לדעת שגם פה אתה תתפוס את המקום שלך, עם הזולה הכי יפה והכורסא הכי נוחה עם הצל הכי טוב, הנרגילה, הארק ושתוך רגע תאסוף סביבך שוב חברים חדשים וישנים…
השבוע שבאתי לבקר אותך בשריגים בפעם האחרונה, לקחנו כבר את כל הציוד שלך משם כדי להכין אותו לבית החדש, השיש של הקבר היה חלק ונקי חסר אהבה, פריחה וצבעוניות שכלכך אפיינה אותך, נשכבתי על הקבר שלך, סוף סוף היה מקום ופתאום הרגשתי, הרגשתי ממך שזה נכון, שהמעבר הוא טוב, שזה לא ביתך שריגים והבנתי כמה אני מחכה שתגיע לרישפון לבית החדש של משפחתך, ליד חלי, עומריקו ורנקי.. בתוך הקהילה החדשה והמדהימה של רישפון.
אח אני מבטיח לך שגם פה אגיע לבקר, אולי אפילו יותר. לשבת איתך, לעשות את הטקס הקבוע שלנו עם הכוסית ארק והנרגילה, לדבר, להתייעץ ולקבל החלטות, אח אני מבטיח להגיע גם בלילות.
השארת אותי לבד אח. להיות אח של אח מת זה לנסות לחיות את החיים שלי וגם את שלך. זה להסתובב כאן למעלה עם חצי לב ולנסות לחייך לאנשים בזמן שבפנים אני בוער, לראות משפחות שלמות ולקנא, להיזכר ולדעת שלעולם כבר לא נהיה כאלה יותר.
להיות אח שלך אחזה להתעורר בידיעה שגם היום מישהו הולך לקרוא לי אביב או אולי אחי
אבל אתה האח היחידי,
להיות אח שכול זה לדעת שאין תשובות, אבל עדיין בכל יום לקום בבוקר ושאול ״למה”?
להיות אח של אח מת זה לבחור בכל בוקר מחדש בעזרת שרה, אביה ומאור לקום, לספר עליך, לזכור אותך, להיות כאן בשביל המשפחה ולחיות כאן גם בשבילך.
כל כך רוצה את החיים שלי בחזרה.
בכל שבוע שהגעתי אליך לשריגים כלכך התרגשתי לראות שמישהו ביקר, שם אבן, ניקה והדליק נר, תמיד היו תזוזות ושינויים וזה כלכך עשה לי טוב לדעת שעוד אנשים מגיעים..
בכל שהייתי מפתח שיחות עם משפחות של נופלים אחרים, אמרו לי: ״כן אנחנו רואים שכל הזמן יש פה עניינים״
כי מה שיותר קשה מלהגיע לבקר הוא ללכת ולהישאר לבד בלעדיך…
אני יודע שאתה איתי אח, אני כלכך מקווה שהברמנים הקטנים שכלכך אהבת, מרגישים אותך ושאתה נותן להם כל בוקר צ׳אפחה ושומר עליהם חזקים.
אני מרגיש אותך בכל יום בליבי, תודה לך. תודה שאתה כאן עוזר לי לקום כל בוקר מחדש לקול הילדים, עוזר לי לקום כל בוקר בשביל להיות עם המשפחה, תודה אח שאתה כאן איתנו, מלווה, תומך, נותן תשובות ותמיד גם מחייך, תודה שאתה נותן לי את הרגעים עם הילדים עומר, רני, אביה ומאור, הרגעים היחידים שמעלים לי חיוך אמיתי על הפנים ועדיין מלווים בהרבה עצב וחוסר.
תודה לך על חלי, שבחרת בה לאשתך המהממת, גיסתי המטורפת והאמא המדהימה של ילדיכם שלא עוצרת לרגע ולעיתים אפילו מרימה גם את כולנו, מנציחה את זכרונך ומנכיחה אותך בכל רגע נתון.
כל מפגש לדמיין אותך איתנו ולחשוב איך היית זורק את כל הילדים באוויר ואיך היית משתגע מהחבורה שהם נהיו, אביה ורני או בשמן השני - אנה ואלזה- חברות כלכך טובות, נראות כמו אחיות, זה תמיד כלכך מרגש לראות, עומריקו ומאור זה סיפור אהבה, מאור רודף אחרי עומר ועומר בורח כי הוא נגעל מהרוק של מאור ואז חוזר כדי לתופף למאור על הטוסיק וכמה הוא מחכה שמאור יגדל כדי שיוכלו לשחק יחד, כלכך הייתי רוצה לראות אותך לוקח אותם לטייל, בונה איתם דברים ומלמד אותם כל מה שאתה יודע..
החוסר הפיזי שלך כלכך מורגש אח, עומריקו עלה לכיתה א׳, רנקי בגן עירייה, אביה כבר בת 4 עוד שבועיים ומאורי בן שנה וחצי תיכף, הם לא מפסיקים לדבר עליך, לבכות עליך, להתגעגע אליך ולהתגאות בך.!! האבא והדוד הכי טוב בעולם, רק חבל שהיה קצר כלכך.!!
נורא רציתי לסיים בקטע משיר ומוזיקה זה משהו שהפסקתי לשמוע, שירים בעברית זה משהו שאני כבר לא מסוגל להכיל חוץ מכמה של עברי וחנן שאני שומע כשבא לי סאונד רקע להתפרק אבל ידעתי שהם יהיו פה ולא רציתי לגנוב זכויות ולהביך. והשבוע חברה אהובה שמידי כמה זמן שולחת לי שירים של התפרקות, שלחה לי את השיר של רן דנקר ועילי בוטנר:
תגובות