הספד - חלי

חתול,

קמתי הבוקר עם רגשות מעורבים. אני לא יודעת להגיד כמה פעמים דמיינתי את הרגע הזה שאוכל להביא אותך לכאן, לידנו. לפני שנתיים התחלנו את חיינו באדמה אחת – האדמה שכל כך אהבת, אדמת כפר עזה, והיום, אחרי שנתיים בהם לא ראינו את זיו פנייך, אנחנו כאן יחד, ברשפון.

כשהחלטנו להגדיל את המשפחה, התלבטנו בנוגע למקום בו נגדל את ילדינו. הצעתי כל מיני אפשרויות שקרובות לכפר עזה, ואתה אמרת שאין שום מקום אחר בעולם שאתה מוכן לגדל בו ילדים. וכך, חשבנו יחד איך נוכל לגרום לזה לקרות. סיכמנו שברגע שמתחילה לחימה, אנחנו מיד אורזים את הילדים ונוסעים למקום בטוח. וכך היה. הרגשנו בטוחים. הרגשנו שאנחנו מצליחים להוציא את הילדים בזמן ולשמור עליהם.

את השבעה באוקטובר לא דמיינו אפילו בתסריטים הכי מפחידים. כשיצאת להילחם, הייתי בטוחה שתוך רגע אתה חוזר. לפעמים אני חושבת שאתה, יפה שלי, כן הבנת את גודל הסכנה כשנפרדת מאיתנו לפני שיצאת להילחם, נישקת את כולנו במצח ואמרת שאתה אוהב אותנו. 

יפה שלי, מהרגע שנלקחת מאיתנו אני מנסה לחבר את החלקים חזרה. אני יודעת שסיכמנו שלנצח נחיה בכפר עזה, אבל אני גם יודעת מה היה חשוב לך באמת בחיים- משפחה, קהילה וחברים. לפני שמתת, כתבת לנו בקבוצה המשפחתית משפט אחרון, משפט שמסמל את המהות שלך, כתבת – 'הוא את כולם אוהב'. יכלת לכתוב שאתה אוהב אותנו, אבל החלטת לכתוב בקבוצה המשפחתית שאתה אוהב את כולם. תדע לך יפה שלי שהמשפט הזה הולך איתי לכל מקום, זו המורשת שלך, אני מבטיחה לקיים אותה ואני מרגישה שהאהבה שנתת לעולם חוזרת אלינו חזרה.

יפה שלי, אתה כל כך נוכח בבית החדש. הבאתי את השיש שבחרנו יחד, את הידיות של ארון הבגדים. הבאתי את עץ הלימון שעומר קיבל במתנה מאוריקי ואת עץ הליצ'י שכל כך אהבת. כל אלו הם לא רק חפצים, הם חלקים ממך, חלקים מהחיים שבנינו, והם יהיו חלק מהחיים החדשים שלנו כאן. אני מבטיחה לך יפה שלי שהילדים ימשיכו להכיר אותך דרך ביתנו החדש.

סוף סוף, מצאנו מקום בו אנחנו מרגישים בטוחים, שייכים ואהובים. אתה קרוב אלינו עכשיו, סליחה שהפרענו את מנוחתך וסליחה שזה לא בכפר עזה אבל סוף סוף אוכל לעמוד בהבטחה שהבטחתי לעומר – לבקר אצלך כל שבת. אני מבטיחה להמשיך את דרכך, אני כואבת וסובלת מחסרונך. זה בלתי נתפס שעומריקו עלה לכיתה א' מבלי שראה את העיניים הגאות והמנצנצות שלך מביטות בו בגאווה וזה בלתי נסבל שאתה לא רואה איך רני כל כך דומה לך, הולכת כמוך ומסבה לי אושר בכל פעם שהיא מרימה את השפתיים לכיוון האף, כמוך.

אני רוצה להודות למשפחה שלנו, לחברים, לקהילה ולאנשים הטובים והאהובים שהקיפו אותנו והפכו את הכאב למסע של תקווה, בלעדיכם הרגע הזה של סגירת המעגל וחיבור מחדש למקום ולאנשיו לא היה מתקיים.

יהי זכרך ברוך יפה שלי, יהי זכרך מהפכה