הספד - בר גלאון

שלום חבר,

אתה חסר לי.

אתה חסר לכולנו.

אתה לא יודע את זה, אבל נולדה לי תינוקת מתוקה קצת אחרי שנהרגת על הגנת הקיבוץ, השם שלה זה מאיה אביב. איך אני גאה בשם שלה, הזיכרון ממך נמצא בכל יום ובכל רגע ביחד איתי. כל כך חיכיתי שתצחק עליי שאני אבא טרי חסר מושג, שתיתן לי את כל הטיפים שבעולם איך להצליח להיות האבא שאתה. כואב לי שלא יצא לך להכיר אותה, שאני לא יכול לשתף אותך בכל מה שעובר עליי, עלינו.

הצחוק שלה מאוד מזכיר לי אותך, צחוק אמיתי מכל הלב, צחוק שמסמל את מי שאתה עבורי. האור הזה שהקרנת על כל מי שפגש בך ראוי לכל הערצה וחיקוי.

כל כך קשה לחקות אותך, אתה בנאדם יחיד ומיוחד שאין שני לו. לימדת אותי להיות נדיב ולעולם לא להתקטנן על כסף, לימדת אותי מהי חברות כאשר תמיד ניגשת לעזור לכל אחד בכל צרה.

לימדת אותי איך לגדל משפחה ולאהוב אותם מכף רגל עד ראש.

לימדת אותי איך בגבורתך הבלתי נתפסת, נלחמת מול המחבלים המתועבים, למען המשפחה, הקיבוץ, למען כולנו.

וכהרגלך עשית יותר מכולנו כמו בכל האירועים שהרמנו יחדיו. משלב התכנון של המסיבות בתיכון, ועד "העל האשים" הבלתי פוסקים, וישיבות אינספור. תמיד היית שם ראשון להעמיס את הציוד ואחרון להיכנס הביתה אחרי שהכול חזר לקדמותו.

אתה אשכרה החזקת מחסן בקיבוץ בשביל שלא יחסר דבר לכל אירוע של החבר'ה, ואיזה מחסן זה היה - מסודר ומתוייג בשביל שכל חבר שיצטרך משהו יהיה לו קל ונגיש.

ואני, אני מלמד את התלמידים שלי את הסיפור שלך, את הגבורה שלך, את האומץ ואת ההקרבה, אבל גם על מי שהיית, ומי שאתה עבורנו - החבר הכי טוב, זה שכל אחד מרגיש איתו בנח.

היו לך הרבה כינויים לאורך השנים, אך אביב ברעם אדון עולם - זה לא רק כינוי, זה סמל למי שאתה בשבילנו, מנהיג, חבר, הלב של החבורה, כזה שאי אפשר להיפגש בלעדיו.

אוהב אותך אחי, לעולם.