למרות שגדלנו ביחד מגיל שנתיים לקח לנו זמן לגלות אחד את השני.
אתה גן רעים, אני גן גפן, אתה א4 אני א2, אתה כדורסל אני כדורגל.
רק בחופש הגדול של כיתה ח' זה קרה.
כסלו קיבל איזה טרקטור קטן ושלושתנו התמגנטו לגוש המתכת הזה, שביום טוב הגיע ל-12 קמ״ש.
מאותו רגע הדרך למוסך של הקיבוץ הייתה קצרה.
איזו תקופה.
ההתרגשות מלנהוג 50 מטר במלגזה, לעלות רכב על ליפט.
היינו בעננים. מסתובבים בקיבוץ עם קטנועים, מגיעים לארוחת 4 עם ידיים שחורות מגריז, ישר לתוך הקערה של הבמבה.
והטיולים בשדות של הקיבוץ, כמה צעירים, פראיים ומאושרים היינו.
״ונדליסטים״ יש שיגידו.
אני לא אשכח שבאחד הטיולים בשדות הגענו לשדה תירס ורגע לפני שעצרנו את הקטנועים וכשאתה באמצע משפט הקטנוע שלך החליק ואתה עליו.
אחרי רגע ( קצר מאוד ) של דאגה, ואחרי שראינו שאתה בסדר פרצנו בצחוק מתגלגל, כזה שאי אפשר לעצור, כזה שהבטן כואבת, כזה שבטח לא היה לי מאז ה7/10. זוכר שרדפת אחרי תוך כדי שאתה זורק עלי קלחי תירס
ביבוש, כמעט 20 שנה עברו מאז, האושר הטהור שמאפיין את אותו רגע מרגיש לי כל כך רחוק ממה שכולנו מרגישים בלעדיך. אבל הזיכרון הזה מתוק, ואני בטוח שהשארת איזה זכרון כזה מתוק לכל כך הרבה אנשים שיוכלו להתרפק עליו כל החיים.
אחרי הצבא זכיתי להצטרף אליך בסינקופה כשאתה כבר חיית במות. איזה חבר היית, תמיד דאגת שמשבצים אותי בעבודות סבבה, שאני איתך, שהערסל שלי מדוגם ושלא חסר לי כלום. איזה לב ענק, ואיזה פיינשמקר.
כשטיילת עם חלי בדרום אמריקה והבנת שהחבורה מתאחדת במקסיקו עשית הכל כדי להצטרף אלינו, היה ברור שזה לא יכול להיות שלם בלעדיך.
אני זוכר את אחהץ ביום שהיית אמור להגיע. עברתי ליד דלת הדירה ששכרנו והיא הייתה פתוחה. ואיזה קול פנימי אמר לי לא לסגור אותה. לא עברו 2 דקות והופעת בדלת עם תיק גב ענק וחיוך לא פחות גדול, כזה של ״הגעתי, אפשר להתחיל״.
ובאמת החגיגה התחילה - מסיבות, ארוחות רוויות בשר ואלכוהול טיולים בג׳יפ המוגזם ששכרנו וערב אחד בלתי נשכח ששתית כוס אחת יותר מידי והפכת לשלמה ארצי עם גיטרה.
לאורך השנים היה משפט שאתה ואני השתמשנו בו כדי לתאר אנשים מסוימים.
אני אעדן אותו ואנסח כך:
״אריה עם איבר מין קטן צריך לפצות בשאגה ענקית״.
על פניו משפט סתמי מאיזה סרט אמריקאי מטופש.
אבל אני חושב שיש במשפט הזה אמירה גדולה, אמירה על מנהיגות, על סוגים שונים של מנהיגים.
אתה היית מנהיג!
בלי רעמה גדולה ובלי שאגה גדולה.
אלא בשקט, עם בטחון עצמי, עם בטחון בדרך שלך.
הנהגת את החבורה שלנו בכל דרך שהלכנו בה - טיולים בארץ, בחול, מסיבות רווקים או סתם ישיבה אקראית שאליה תמיד הגעת מצויד בבקבוק בערק.
אני מרגיש שהחבורה עדין בהלם, לא מעכלת את חסרונך.
מחכה לרגע שההלם והכאב יהפכו לכוח, שנדע לשאוב השראה מכל מהדברים שעשית למען החבורה במהלך השנים.
תגובות